חזותו החיצונית של האדם אינה מעידה בהכרח על שלוותו הפנימית, וגם מי שנראה כמצליח ומשגשג עשוי לחיות חיי אימה וסבל. טענה זו מוצגת כמענה לשאלת קיומו של רשע שחייו נראים טובים, תוך קביעה שההצלחה האמיתית תלויה בשקט נפשי, דבר שנמנע מן האדם הרע [מלבי"ם].
על פי הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, המילה מִתְחוֹלֵל מבטאת חרדה, חלחלה ופחד, או כאב ורעד הדומים לאלו של אישה יולדת [רלב"ג, רמב"ן, אבן עזרא]. הרָשָׁע, שאינו שב מחטאו [רש"י], חי את כל ימיו בפחד מתמיד. גם אם הוא נראה עשיר ושלו, ליבו כים סוער והוא מצפה בחרדה לרעה שתבוא עליו ותנקום בו על מעשיו [מלבי"ם, מצודת דוד]. מעבר לכך, עצם הבחירה בחיי פשע גוררת עמה עמל, סכנות ודאגות, בניגוד לחייו השלווים של הצדיק השמח בחלקו [אלשיך]. מנגד, יש המפרשים את המילה מִתְחוֹלֵל כלשון אנינות וצער, ולפיה הרשע מתאונן ומתלונן על כך שה׳ עתיד לשלם לו כגמולו הרע [רש"י].
חלקו השני של הפסוק מתייחס לֶעָרִֽיץ, שהוא אדם חזק ותקיף המנצל את כוחו כדי להרע לאחרים [רלב"ג, מצודת ציון]. המילה נִצְפְּנוּ משמעותה נסתרו או נקבעו מראש [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], אך הפרשנים נחלקו בשאלה מה בדיוק טמון באותן שנים נסתרות. גישה אחת גורסת כי אלו הן שנות שלטון והצלחה קצובות שניתנו לעריץ, אך גם בהן הוא אינו מוצא מנוח וחי בחרדה לקראת קצו ההולך וקרב [רמב"ן, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הטוענים כי השנים הצפונות אינן שנות הצלחה כלל, אלא שנות פורענות, שבר ועונשים המוסתרים וממתינים לרשע בעתיד, שכן פועל של הצפנה בהקשר זה מתייחס לרוב לפורענות השמורה לחוטאים [תקות אנוש, אבן עזרא]. בנוסף, יש מי שרואה בשנים אלו תקופה של דאגה מתמדת הנובעת מעצם צבירת ההון והכוח, על פי העיקרון לפיו מרבה נכסים מרבה דאגה [אלשיך].