שיא ההשפלה והביזיון החברתי באים לידי ביטוי ביחס הסביבה אל הסובל. הפרשנים מסכימים כי המילים תִּעֲבוּנִי וכן רָחֲקוּ מֶנִּי מתארות כיצד אותם אנשים מאסו בו והתרחקו ממנו פיזית. אולם, הפגיעה אינה מסתיימת בהתרחקות בלבד.
בביאור המילים לֹא חָשְׂכוּ רֹק, מוסבר כי הם לא נמנעו מלרוק ישירות בפניו, מעשה שנועד לבטא בוז עמוק וזלזול קיצוני. מתוך כך עולה תמונה כואבת של אכזריות, שכן הלוואי והיו מסתפקים רק בעצם ההתרחקות ממנו, אך גם בעת שהם פונים ונוסעים כדי להתרחק מעליו, הם עדיין מקפידים לרוק בפניו [אלשיך].