אנשים מנודים וחסרי כל, שגורשו מן היישוב אל המדבר, מופיעים כאן בשיא עליבותם ורעבונם. מתוך מצוקה קיומית חמורה, הם נאלצים ללקט למחייתם צמחים ושרשים פראיים שאינם ראויים למאכל אדם.
המונח הַקֹּטְפִים מציין פעולה של תלישה [מצודת ציון, אבן עזרא]. רוב המפרשים מסכימים כי מַלּוּחַ הוא שמו של עשב מדברי ששימש למאכל דחוק. יש המקשרים את שמו לאדמה המלחה שבה הוא גדל [רמב"ן], או למילה "לחים", כלומר עשב טרי [אבן עזרא]. לעומת זאת, ישנה דעה ולפיה אין מדובר בשם של צמח מסוים, אלא במשמעות של תערובת ובלילה של עשבים שונים [מלבי"ם].
כדי להשקיט את רעבונם, הם היו תולשים ואוכלים עֲלֵי־שִׂיחַ, שהם עלים של אילנות ושיחי יער [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא]. בנוסף, וְשֹׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם - הם היו חופרים באדמה כדי להוציא את שורשי עץ הרותם המדברי, וזה היה הופך למזונם וללחמם בהיעדר כל אוכל אחר [רלב"ג, תקות אנוש, רמב"ן].
לצד הפירוש המזהה את המילה לַחְמָם כמזון, גישה אחרת מציעה כי המילה נגזרת מהפועל לחמם. לפי פירוש זה, האנשים הללו חסרי מחסה בקור המדברי, והם משתמשים בשורשי הרתמים כחומר בעירה כדי לחמם את עצמם [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].
ברובד אלגורי, יש הרואים בתיאור זה רמז לרשעים ולעונשם, כאשר שורש הרתמים מסמל את הדין הקשה והממושך הנגזר עליהם [אלשיך].