תחושת הסבל וההשפלה העמוקה נחווית כקריסה פתאומית ומוחלטת של חומות מגן, המאפשרת לאסונות ולרודפים לשטוף מכל עבר ללא דרך מילוט.
המילה יֶאֱתָיוּ משמעותה יבואו. הפרשנים נחלקו לגבי הדימוי המרכזי של הביטוי כְּפֶרֶץ רָחָב. גישה אחת מסבירה כי מדובר בדימוי לפרצה רחבה בחומת גדר, שדרכה ההמון כולו נכנס באין מפריע כדי להתאגד יחד ולהכלים את הסובל [רש"י, רמב"ן]. לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בדימוי של פרץ מים אדיר, נחשול רחב או שיטפון הבקוע מן העננים ופורץ בעוצמה רבה [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. שיטפון זה משמש מליצה לשטף הדיבורים הרעים וההקנטות המציפים את האדם ועוברים על ראשו כמים זדונים [מלבי"ם]. גישה נוספת גורסת כי מי שבאים דרך הפרצה אינם בני אדם אלא התלאות והצרות עצמן שנופלות בזו אחר זו [אבן עזרא]. מנקודת מבט עמוקה יותר, הפרצה הרחבה מייצגת את הפתח שניתן לשטן לקטרג. דווקא משום שה' שיבח את איוב והעלה את שמו לשמיים, הוסר הרסן ונפרצה הדרך לכל אותן צרות קשות להתגלגל עליו ללא מעצור [אלשיך].
לגבי המשך הפסוק, תַּחַת שֹׁאָה הִתְגַּלְגָּלוּ, המפרשים מציעים כמה כיוונים להבנת המילה שֹׁאָה. יש המפרשים זאת כלשון חושך וסתר. הרודפים מתגלגלים ומקיפים בחשכה, כך שהמותקף לא ירגיש בבואם ולא יוכל להישמט ולהימלט מפניהם [רש"י, מצודת דוד]. מפרשים אחרים מבארים כי מדובר בענן קודר וחשוך, ובכך ממשיכים את דימוי השיטפון, בו המים העזים מתגלגלים ויורדים מתוך חשכת העננים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה כמקום של חורבן ושממון, דבר המדגיש את המצב הקשה של אדם שנותר בודד לחלוטין וללא כל עוזר מול התלאות המתגלגלות עליו [אבן עזרא].