איוב מתאר מציאות עגומה של שולי החברה, אותם אנשים שפלים שכעת לועגים לו במחלתו. חייהם מאופיינים בעוני מחפיר, ניתוק חברתי והישרדות נואשת בתנאי טבע קשים, אליהם נדחקו כדי להסתיר את חרפתם.
הפרשנים מסכימים כי המילים בְּחֶסֶר וּבְכָפָן מתארות מצב של מחסור חמור ורעב כבד, כאשר המילה כָפָן משמעותה רעבון. יש המוסיפים כי מחסור זה אינו מתבטא רק בחוסר ממון ומזון, אלא גם במצב של דוחק, שכול וחוסר צאצאים [רמב"ן]. בעקבות עוניים הקיצוני, אנשים אלו נמצאים במצב של גַּלְמוּד, כלומר בדידות מוחלטת. הם מנותקים מחברת בני אדם, בין אם משום שהורחקו וגורשו מהיישוב [רש"י], ובין אם משום שהם עצמם מתביישים ונכלמים לשבת בין אנשים בשל מצבם [מצודת דוד, רלב"ג]. גישה נוספת מסבירה שהמילה אינה מתארת את מצבם החברתי, אלא את המקום חסר היישוב שבו הם נמצאים [אבן עזרא].
מתוך מצוקה זו הם מתוארים כהַעֹרְקִים צִיָּה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה הַעֹרְקִים נגזרת מהשפה הארמית ומשמעותה בורחים ונסים. הם נמלטים אל הצִיָּה, שהיא המדבר היבש והשומם. מנגד, יש המפרשים כי הם אינם רק בורחים, אלא רודפים באופן פעיל אחר מקומות השממה [רלב"ג], או סובבים ומשוטטים במדבר במעגלים [מלבי"ם].
בהגיעם למדבר, הם חווים אֶמֶשׁ שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה. רוב הפרשנים מבינים את המילה אֶמֶשׁ כתיאור של חושך ואפלת הלילה. בחסות החשיכה הם מגיעים למקומות של שׁוֹאָה וּמְשֹׁאָה, מונחים המתארים חורבן, שממה ושיממון כבד, שכופלו בפסוק כדי להדגיש את עוצמת ההרס [מצודת ציון]. הם מחפשים את המקומות הנידחים והחשוכים הללו כדי להסתיר את קלונם מעין רואה [מצודת דוד], אף ששם, בחשיכת הלילה המדברי, הם נחשפים לחרדות ולסכנות השממה [אלשיך].
גישה שונה מציעה כי המילה אֶמֶשׁ אינה מתארת חושך, אלא מתייחסת לזמן עבר קרוב, כלומר "אתמול". לפי פירוש זה, הכתוב רומז לכך שכל שלוותם וביטחונם של אותם אנשים ללעוג לאיוב החלו רק "אמש", ממש לאחרונה, מיד עם תחילת נפילתו ואסונותיו [רמב"ן].