כאשר אדם שרוי בשפל המדרגה, מתייצבים מולו לעיתים קרובות גורמים המבקשים להעמיק את צרתו, בין אם מתוך רשעות לשמה, כבגידה של חברים, או כקטרוג רוחני.
הפרשנים מסכימים כי המילה נָתְסוּ משמעותה שבירה, ניפוץ והריסה, שכן האות סמ"ך מתחלפת עם האות צד"י, בדומה למילים "נתצו" או "נפצו" [רש"י, מצודת ציון]. משמעות הביטוי נָתְסוּ נְתִיבָתִי היא שאותם רודפים משבשים והורסים את דרכו הטובה של איוב, ומונעים ממנו להוציא אל הפועל את רצונותיו [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לגבי המילה לְהַוָּתִִי, מצוין כי היא נכתבת עם האות יו"ד אך נקראת באות וי"ו [מנחת שי], ומשמעותה היא שבר, אסון או כעס [רש"י, מצודת ציון, רלב"ג]. פעולותיהם של הרודפים יֹעִילוּ, כלומר יסייעו ויתרמו, רק למטרה אחת: להגדיל את השבר והאסון. מנגד, גישה שונה מציעה קריאה אירונית וכואבת של הפסוק: איוב קיווה שחבריו יֹעִילוּ לו ויהיו לו לעזר מול אסונו, אך בפועל, דווקא אלו שחשב כי יעמדו לצידו, הם אלו שהרסו את דרכו, נטשו אותו והפכו לאויביו [מלבי"ם].
ביחס לביטוי לֹא עֹזֵר לָמוֹ, עולה מתוך המקורות מחלוקת לגבי מניעי הפוגעים. הגישה המרכזית רואה בכך ביטוי לרשעות טהורה ולשנאת חינם: המעשים שנעשים נגד איוב אינם מביאים לפוגעים שום תועלת אישית או עזרה, ובכל זאת הם פועלים להרע לו [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים כי הפוגעים מתנהגים כאילו הם מפיקים תועלת מסבלו, והם כלל אינם זקוקים לעוזר נוסף כדי לפגוע בו, משום שאיוב חסר אונים ואינו יכול להינצל מידם [רמב"ן].
זווית ייחודית ורוחנית מציגה את הפוגעים כמקטרגים בשמיים, כאשר הצרות הבאות על האדם תלויות בהיקף חטאיו. מכיוון שחטאיו של איוב מעטים יחסית, המקטרגים מצליחים לפרוץ רק נתיב צר, היא נְתִיבָתִי, ולהביא עליו אסון אחד בלבד, ולכן נכתב לְהַוָּתִִי בלשון יחיד. אותם מקטרגים אינם מצליחים למצוא כוח או עזר נוסף, ולכן לֹא עֹזֵר לָמוֹ, כדי להביא עליו רעות רבות ורחבות יותר, שכן רמתו המוסרית של איוב פשוט אינה מאפשרת קטרוג נרחב שכזה [אלשיך].