איוב מביע בוז עמוק כלפי האנשים הלועגים לו, ומבהיר כי מעולם לא ייחס להם או לאבותיהם ערך כלשהו, לא מבחינה מעשית ולא מבחינה רוחנית.
תחילה הוא תוהה גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי, כלומר, איזו תועלת יכולה הייתה לצמוח לו מהם. הפרשנים מציעים כמה סיבות לחוסר התוחלת שבהם: יש הסבורים כי הם היו חלשים פיזית מכדי לבצע עבודה פשוטה, כמו להגן על הצאן מפני חיות טרף [מצודת דוד], או שפשוט לא יכלו להושיט כל עזרה [ביאור שטיינזלץ]. אחרים מסבירים כי מדובר באנשים רשעים שכל מגע עמם הביא רק לפורענות ולנזק [רש"י]. גישה נוספת גורסת כי אפילו אם היה להם כוח פיזי, איוב מאס בהם משום שהיו חסרי דעת וסכלים [רמב"ן]. פירוש שונה לחלוטין מציע כי כֹּחַ יְדֵיהֶם אינו מתייחס ליכולת פיזית אלא להונם ולעושרם, שגם בו איוב לא חפץ [רמב"ן].
בביאור המילה כָּלַח, נחלקו המפרשים לשתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה, המשותפת לפרשנים רבים, מפרשת מילה זו כזקנה [רש"י, מצודת ציון, רמב"ן, אבן עזרא, חומת אנך] או כזמן [רלב"ג]. הגישה השנייה מסבירה כי משמעות המילה היא רעננות, לחלוחית הבשר וכוח פיזי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
לאור מחלוקת זו, מתפרש סופו של הפסוק, עָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח, באופנים שונים. לפי הגישה המפרשת את המילה כזקנה, איוב טוען שזקנתם של אנשים אלו אבדה והייתה חסרת משמעות. הדבר נבע ממעמדם השפל וחולשתם [מצודת דוד], מכך שהתנהגו בסכלות כנערים חסרי דעת חרף גילם המבוגר [רמב"ן], או משום שסבלו כה רבות בצעירותם עד שזקנו בטרם עת ולא ניתן היה להבחין מתי באמת הגיעו לגיל זקנה [אבן עזרא]. מבחינה רוחנית, מוסבר כי אנשים רשעים אלו איבדו את תואר הזקנה המכובד, שכן כילו את ימיהם בחטאים ולא צברו ימים בעלי ערך ומשמעות [חומת אנך].
לפי הגישה השנייה, המפרשת את המילה כרעננות וכוח, הפסוק מתאר כיצד לחלוחית החיים שלהם אבדה. למרות שהיו צעירים, כוחם תש ורעננותם התייבשה לחלוטין בשל עוני, רעב ובדידות במדבר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. כוח החיים שלהם לא פחת באופן טבעי והדרגתי כדרך כל אדם, אלא אבד במהירות ובזמן קצר, עד שהיו חשובים כמתים בחייהם [אלשיך].