איוב מביע בוז עמוק כלפי האנשים הלועגים לו, ומבהיר כי מעולם לא מצא בהם תועלת מעשית או רוחנית. הוא תוהה גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם לָמָּה לִּי, שכן הם היו חלשים מכדי לעבוד ולהושיט עזרה, סכלים ורשעים שכל מגע עמם הביא נזק, ואף בעושרם לא היה לו חפץ. מצבם העלוב ניכר בכך שעָלֵימוֹ אָבַד כָּלַח, ביטוי שניתן להבינו כשלילת תואר הזקנה המכובד, שכן הם התנהגו כנערים חסרי דעת, כילו את ימיהם בחטאים וזקנו בטרם עת מרוב סבל. לחלופין, המילה כָּלַח מתארת את רעננותם ולחלוחית חייהם שאבדו והתייבשו במהירות בשל עוני ורעב, עד שנחשבו כמתים בעודם בחיים.
איוב, פרק ל׳, פסוק ב׳
גַּם־כֹּ֣חַ יְ֭דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֝לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.