יהושע, פרק ט׳, פסוק כ״א

מה הייתם עושים אם מישהו היה מרמה אתכם, אבל כבר נתתם לו מילה והבטחתם לו הבטחה שאי אפשר להפר? זה בדיוק האתגר שניצב מול מנהיגי ישראל עם הגבעונים. מצד אחד, הם היו חייבים לקיים את השבועה שלהם ולשמור עליהם בחיים, ולכן הם הכריזו יִחְיוּ, כדי לוודא שאף אחד בעם לא יפגע בהם. מצד שני, הגבעונים שיקרו, והיה צריך לתת להם עונש על כך. הפתרון שמצאו המנהיגים היה לתת להם תפקידים פשוטים וקשים. הם קבעו שהגבעונים יהיו חֹטְבֵי עֵצִים, כלומר יחתכו עצים, וכן שֹׁאֲבֵי מַיִם. המילה וַיִּהְיוּ מלמדת אותנו שברגע שהמנהיגים החליטו על כך, הגבעונים התחילו לעבוד מיד. הם קיבלו את העונש בהבנה, כי ידעו שזה המחיר על הרמאות שלהם. בהתחלה, הגבעונים עשו את העבודות האלה לְכָל הָעֵדָה, כלומר עזרו לכל עם ישראל כשהם עוד היו יחד במחנה. אבל מאוחר יותר, כשבני ישראל התיישבו בארץ, התפקיד שלהם השתנה והם עזרו בעבודות האלה רק במקומות שבהם עמד בית ה׳.