נוכחותם המתמשכת של עמי כנען בארץ נועדה לשמש כלי חינוכי ועונש גם יחד עבור בני ישראל. המעבר מהשגחה ניסית למציאות טבעית נועד להמחיש לעם את הפער בין דור שחי באמונה לבין דור שחטא.
רוב הפרשנים מסכימים כי המילים רַק לְמַעַן דַּעַת מצביעות על כך שה' השאיר את עמי האויב בארץ למטרה בלעדית: לגרום לדורות הבאים להבין ולהתבונן בהשלכות החמורות של חטאיהם. בעקבות התרחקותם מדרך ה', הוסרה מהם ההשגחה האלוהית, והם נעזבו למקריות הטבע [מצודת דוד, רלב"ג]. בשל כך, הוטל עליהם לְלַמְּדָם מִלְחָמָה – כעת הם נאלצים, בלית ברירה, ללמוד טקטיקות, אסטרטגיות ותכסיסי קרב שונים כדי לשרוד [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. מנגד, יש המציינים כי חוסר הניסיון המלחמתי של ישראל הוביל לכך שבמקום להילחם באויבים אלו, הם העדיפו בתחילה להגיע עמם להסכמי שלום [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מעמיד ניגוד ברור בין דור זה לבין הדורות הקודמים, כדוגמת דורו של יהושע, שעמדו לשרת את ה' ומוגדרים במילים רַק אֲשֶׁר לְפָנִים [רש"י, מצודת דוד]. עליהם נאמר לֹא יְדָעוּם – הם כלל לא הכירו את תכסיסי המלחמה הטבעיים ולא נזקקו להם, משום שה' הוא שנלחם עבורם בדרך נס, עד כדי כך שאיש אחד יכול היה לרדוף אלף [רש"י, רד"ק, מלבי"ם].
הצורך לצאת למלחמות טבעיות נועד לעורר את הדור החדש להכיר בגודל הנסים שנעשו לאבותיהם בעבר, ומתוך כך לשוב ולהאמין בה' [מצודת דוד, מלבי"ם]. גישה נוספת ושונה מעט מפרשת את המילים לֹא יְדָעוּם בכך שבעבר, עמים אלו נחשבו לפחותים וחלשים בעיני בני ישראל, ולכן הם לא "ידעו" או החשיבו אותם כלל. רק כעת, בעקבות עוונותיהם של ישראל, התחזקו אותם עמים והפכו לאיום ממשי, דבר הממחיש שוב את כוחו ההרסני של החטא [חומת אנך בשם כלי יקר].