השארת הגויים בארץ נועדה לשמש כמבחן רוחני עבור עם ישראל, כדי לראות כיצד ינהגו מול העמים שנותרו [מצודת דוד, מלבי"ם]. מטרת הניסיון היא לבחון הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֹת ה', כאשר המצוות המדוברות בהקשר זה מתחלקות להימנעות ועשייה: מצד אחד, האיסור להתחתן עם הגויים ולעבוד את אלוהיהם [מצודת דוד, מלבי"ם], ומצד שני, החובה האקטיבית להוריש את הכנענים, להשמידם ולאבד לחלוטין את מקומות הפולחן שלהם [ביאור שטיינזלץ].
הביטוי לָדַעַת מעורר שאלה, שהרי העתיד גלוי וידוע לפני ה' מראש. מטרת הניסיון אינה כדי שה' ידע את התוצאה, אלא מיועדת עבור בני ישראל עצמם. ה' מעמיד אותם בניסיון כדי שיבינו שהם נבחנים ויתעוררו לשוב בתשובה. הנהגה זו נועדה כדי שהעם לא יוכל לטעון שהופקר למקרה ללא הזדמנות לתקן את דרכיו [חומת אנך].
הפסוק מפרט שלושה רבדים שונים של מחויבות לקיום המצוות, שדרכם העם אמור להתעורר לעמוד בניסיון [חומת אנך]:
הראשון הוא מִצְוֹת ה', המבטא את החובה הבסיסית לציית לבורא העולם ויוצרו.
השני הוא אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם, המדגיש את החובה המוסרית ודרך הארץ להמשיך וללכת במסורת האבות.
השלישי הוא בְּיַד מֹשֶׁה, המייצג את האמונה השלמה באמיתות נבואתו של משה ובתורתו.