לאחר ההתנקשות המוצלחת במלך מואב, אהוד מזעיק את בני ישראל למכת מחץ צבאית. האסטרטגיה מתמקדת בלכידת הכוחות המואביים ששלטו באזורים בתוך ארץ ישראל וחסימת נתיבי המילוט שלהם.
בקריאתו רִדְפוּ, אהוד מורה לעם ללכת אחריו במרוצה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], במטרה להרוג את כל אנשי מואב ששהו בעבר הירדן המערבי, באזור יריחו עיר התמרים [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. ההוכחה לכך שנָתַן ה' את האויב בידם היא עצם ההצלחה בהריגת מלך מואב [מצודת דוד].
כדי להשלים את הניצחון, בני ישראל תופסים את המַעְבְּרוֹת, כלומר את נקודות המעבר [ביאור שטיינזלץ], של נהר הירדן המובילות מזרחה אל ארץ מואב [מצודת דוד, רד"ק]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שפעולה זו נועדה לנתק את דרכי הנסיגה, כך שהמואבים ששהו ומשלו בארץ ישראל לא יוכלו לנוס ולשוב לארצם. עם זאת, יש המוסיפים נדבך אסטרטגי נוסף, לפיו חסימת המעברים נועדה גם למנוע הגעת תגבורת של כוחות מואביים מעבר הירדן המזרחי, שעלולים היו לחצות את הנהר כדי לבוא לעזרת אחיהם המותקפים בארץ ישראל [רד"ק].