אהוד בן גרא מתקרב אל עגלון מלך מואב למפגש אישי וגורלי, המתרחש באווירה נינוחה אך מבודדת. כדי להוציא לפועל את תוכניתו, אהוד משתמש בהצהרה תיאולוגית שנועדה לשנות את מצבו הפיזי של המלך ולייצר שעת כושר לפעולה.
כאשר נאמר כי אהוד בָּא אֵלָיו, הכוונה היא שהוא התקרב אליו פיזית [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. באותה עת שהה המלך בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בחדר הבנוי בקומה העליונה או על הגג, ששימש כמעון קיץ. השורש של המילה קשור לקור וצינה, ומתאר חדר המיועד להתרעננות בימי החום. חדר זה היה מרובה בחלונות כדי לאפשר לרוח לחדור פנימה ולקרר את האוויר [רש"י, רלב"ג, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, שטיינזלץ]. המלך ישב שם אֲשֶׁר לוֹ לְבַדּוֹ, כלומר הוא היה מובדל לחלוטין ושומריו ומשרתיו כבר יצאו מהחדר [מצודת דוד, מלבי"ם, שטיינזלץ].
בשלב זה אהוד פונה אל המלך ומכריז דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ, כדי להבהיר שאין מדובר בשיחת חולין רגילה אלא במסר אלוהי וסודי [רלב"ג, שטיינזלץ]. בתגובה לכך, המלך וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא. הקימה נועדה לחלוק כבוד לדבר ה', שכן ראוי לעמוד בעת שמיעת מסר אלוהי [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ]. עם זאת, הפרשנים חושפים את התכלית הטקטית שעמדה מאחורי דבריו של אהוד: מטרתו הייתה להטריד את המלך ולהסיח את דעתו בעצם פעולת הקימה, כדי שיוכל לשלוף את כלי נשקו ולפגוע בו מבלי שהמלך ירגיש בכך מבעוד מועד [מצודת דוד, מלבי"ם].
לצד המשמעות המעשית של הקימה, מובאת מסורת חז"ל המדגישה את השכר שקיבל עגלון על מעשהו. בזכות העובדה שחלק כבוד וקם מכיסאו לשמע שמו של ה', הוא זכה לכך שרות המואביה תצא מחלציו, וממנה תצמח שושלת מלכות ישראל [רש"י, רד"ק].