ההכאה של עשרת אלפים המואבים הייתה מכה ניצחת נגד הכוחות המובחרים שהוצבו בתוך גבולות ארץ ישראל. מלך מואב, עגלון, קיבץ במכוון את אנשיו החזקים ביותר באזורים הסמוכים לישראל, במטרה לשמור על השטחים שכבש ולהמשיך במסע הכיבושים [רלב"ג]. משום כך, הביטוי וְלֹא נִמְלַט אִישׁ מתייחס להשמדה המוחלטת של אותם כוחות מואביים ששהו בארץ ישראל, שמהם לא שרד איש [מצודת דוד, רלב"ג].
הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת תיאור ההרוגים ככָּל שָׁמֵן. הגישה המרכזית קושרת זאת לחוסן גופני ומראה מאיים. באותם דורות, אדם בעל מבנה גוף רחב נחשב למי שנהנה משפע תזונתי, ולכן נתפס כבריא וחזק יותר [ביאור שטיינזלץ]. לפיכך, מדובר באנשים חסונים וגברתנים המטילים אימה ופחד בלב כל רואיהם [רש"י, רד"ק]. בנוסף לכך, יש המפרשים את המילה כמטאפורה לעושר ומעמד רם, המעידה על כך שבין ההרוגים היו עשירי מואב, שריהם ואנשי המעמד העליון [רלב"ג, רד"ק].