הופעתו של שופט חדש בזירה מתחילה כהבזק קצר של גבורה מקומית. איש זה מתייצב מול איום פלשתי כשהוא חמוש בכלי חקלאי פשוט, ומצליח להדוף את הסכנה המיידית המרחפת על עמו.
המילה וְאַחֲרָיו מתייחסת לתקופה שלאחר מות אהוד בן גרא. פרשנים מציינים כי שמגר התמנה לשופט באותה השנה שבה מת אהוד, ושפט את העם במשך שנה אחת בלבד [מצודת דוד, אברבנאל]. בשל תקופת פעילותו הקצרה, ימיו נבלעים ונכללים בתוך עשרים שנות השעבוד של יבין מלך כנען וסיסרא, או בתוך ארבעים שנות השקט של דבורה הנביאה [רלב"ג, אברבנאל].
הכתוב מדגיש וַיּוֹשַׁע גַּם הוּא, אך הפרשנים מסכימים כי תשועתו של שמגר לא הייתה שלמה וגדולה כשל קודמו, אלא תשועה מועטת וזמנית [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם]. שמגר פעל יותר כגיבור פרטי שהגן על סביבתו [ביאור שטיינזלץ], והיה נחות מאהוד במדרגתו [אברבנאל]. חולשתה של תקופה זו באה לידי ביטוי גם בהשמטת הביטוי הרגיל שליווה שופטים אחרים, "וישפוט את ישראל", שכן העם המשיך להרע ולא נשמע לשופטיו [רלב"ג, מלבי"ם].
כלי הנשק ששימש את שמגר מוגדר כמַלְמַד הַבָּקָר. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר במקל ארוך, הנקרא גם דרבן או מרדע, שבראשו קבוע חוד ברזל דמוי מחט. הכלי קיבל את שמו משום שבאמצעותו "מלמדים", מכוונים ומזרזים את הבהמות בזמן החרישה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. שמגר נטל את המוט החקלאי הזה והשתמש בו כתחליף לחנית [ביאור שטיינזלץ].
אשר להכאת שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, יש הסבורים כי שמגר לא הרג את כולם במו ידיו, אלא עמד בראש קבוצת לוחמים שסייעה לו במערכה [ביאור שטיינזלץ]. על אף שהכאת שש מאות איש בכלי חקלאי נחשבת להישג צבאי מוגבל בהיקפו, פעולה זו הספיקה כדי להציל את ישראל מידי האויבים שביקשו לפגוע בהם באותה שעה [אברבנאל].