זעקתם של בני ישראל אל ה' מובילה להקמת מושיע חדש, אהוד בן גרא, אשר פועל בדרכי עורמה ותחבולה כדי להפיל את שלטון מואב. הכתוב מקדים ומתאר פרטים אישיים וטקטיים על אהוד, המהווים את הבסיס להצלחת פעולתו. בניגוד לשופטים אחרים כמו עתניאל, שפעלו גם כמנהיגים רוחניים, אצל אהוד נאמר וַיָּקֶם ה' לָהֶם מוֹשִׁיעַ, שכן תפקידו התמקד בהצלה צבאית ופיזית מהאויב בלבד, ללא הנהגה דתית [מלבי"ם].
אהוד מתואר כבֶּן הַיְמִינִי, כלומר אדם משבט בנימין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], והוא היה אִטֵּר יַד יְמִינוֹ. רוב הפרשנים מסבירים כי משמעות המילה "אטר" היא אטום וסגור, כלומר יד ימינו הייתה סגורה והוא לא יכול היה לשלוט בה, ולכן היה שמאלי. יש מי שמוסיף כי ייתכן שידו התכווצה מחמת חולי [רש"י].
ציון עובדה זו אינו מקרי, אלא מהווה הקדמה הכרחית להבנת סיפור ההתנקשות בעגלון. נכותו או נטייתו של אהוד לשלוט ביד שמאל שימשה עבורו כיתרון טקטי מובהק: דרכם של לוחמים הייתה לשאת את חרבם על ירך שמאל כדי לשולפה ביד ימין. מכיוון שאהוד היה שמאלי, הוא הסתיר את חרבו על ירך ימין. עגלון מלך מואב לא הבחין בבליטה כלשהי על ירכו השמאלית של אהוד, ולא ציפה לתנועה פתאומית של שליפת נשק מיד שמאל, ולכן לא נשמר מפניו [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם, אלשיך].
בנוסף ליתרון הפיזי, אהוד השתמש בתחבולה נוספת כאשר וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה. הבאת המנחה נועדה להפגין הכנעה כלפי המלך, ובכך להרדים את ערנותו, לטעת בו תחושת ביטחון, ולאפשר לאהוד גישה ישירה וקרובה אליו מבלי לעורר כל חשד [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם].