קרה לכם פעם שהצלחתם לנצח במשימה קשה, אבל רגע אחרי זה הכל התהפך והייתם צריכים להתמודד איתה מחדש? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. ה׳ החליט להשאיר בארץ ישראל כמה עמים זרים כדי לבחון את העם ולראות כיצד יתנהגו. קודם כל, נשארו חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים. המילה סרנים מתארת את השליטים, אבל הכוונה היא לחמש הערים הגדולות של הפלשתים והכפרים שסביבן. אולי אתם זוכרים ששבט יהודה כבר כבש חלק מהערים האלה קודם לכן, אז איך הן שוב מופיעות כאן כערים שלא נכבשו? התשובה היא שאחרי הניצחון של בני ישראל, הפלשתים נלחמו שוב, כבשו את הערים בחזרה, ובני ישראל לא הצליחו לגרש אותם בשנית.
חוץ מהפלשתים בדרום, נשארו גם עמים בצפון הארץ: וְכָל הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי וְהַחִוִּי. העמים האלו גרו באזורים שהיו אמורים להיות של בני ישראל, והם מתוארים בתור מי שיֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן, כלומר באזור ההרים שמתחיל מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת, שזה המקום שבו עוברת הדרך לעיר שנקראת חמת. המצב הזה, שבו בני ישראל חיים ממש קרוב לעמים זרים, הוא השורש לכל מה שיקרה בהמשך. בני ישראל התחילו ללמוד מהם להתנהג לא נכון, להתחתן איתם ולעבוד עבודה זרה. בגלל הצרות שבאו בעקבות זאת, ה׳ היה צריך לשלוח לעם ישראל מנהיגים מיוחדים שנקראים שופטים, כדי שיצילו אותם ויחזירו אותם לדרך הטובה.