קרה לכם פעם שעשיתם טעות קטנה, וכדי להסתיר אותה סיפרתם שקר, ואז הייתם צריכים לספר עוד שקר כדי להסתיר את הראשון? התורה מלמדת אותנו שזה בדיוק מה שקורה למי שגונב. בהתחלה הוא לוקח משהו שלא שלו, אחר כך הוא מתבייש ואומר שהוא לא עשה את זה, ובסוף הוא עלול להגיע למצב חמור מאוד שבו הוא אפילו נשבע לשקר.
המילים וְלֹא תִשָּׁבְעוּ נאמרו בלשון רבים, כדי להזהיר אותנו לא להישבע לשקר וגם לא לגרום לחברים שלנו להישבע. המילה לַשָּׁקֶר מתכוונת למצב שבו אדם אומר משהו שלא קרה באמת, למשל נשבע שהוא לא אכל, למרות שהוא כן אכל. התורה מוסיפה את המילה בִשְׁמִי, כדי ללמד שאסור להשתמש באף אחד מהשמות של ה' כדי להוכיח שקר. כשמישהו נשבע בשם ה' על משהו לא נכון, זה לא רק מעשה רע כלפי מישהו אחר, אלא פגיעה בקשר החשוב שלו עם ה'. חפץ או כסף שנגנבו אפשר להחזיר, אבל את הנזק שנגרם משבועת שקר אי אפשר למחוק.
לכן התורה מזהירה וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ. המשמעות של לחלל היא לזלזל. מי שמשתמש בשם ה' כדי לשקר, מתנהג כאילו ה' מסכים עם השקר שלו. מעשה כזה פוגע בנשמה של האדם ומרחיק ממנו את הקדושה. הפסוק מסתיים במילים אֲנִי ה', כדי להזכיר לנו ששקר כזה הוא מעשה לא הוגן פעמיים: הוא גם פוגע באנשים שסביבנו, וגם מערב את ה' במעשה רע. ה' מבקש מאיתנו להיות ישרים וללכת תמיד בדרך האמת.