ויקרא, פרק י״ט, פסוק כ״ה

תארו לעצמכם שאתם שותלים עץ קטן באדמה, משקים אותו ודואגים לו, אבל צריכים לחכות המון זמן עד שתוכלו לטעום מהפירות שלו. חקלאי שנוטע עץ פרי משקיע בו עבודה רבה, אך במשך ארבע השנים הראשונות הוא אינו יכול לאכול מהפירות בחופשיות. הדבר דורש ממנו המון איפוק וסבלנות. לאחר כל ההמתנה הזו, התורה אומרת וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ. כשהשנה החמישית מגיעה, החקלאי סוף סוף משוחרר ויכול לאכול מהפירות בשמחה, לאסוף אותם לאוצרות שלו ולהרוויח מהם. ה' יודע שזה ממש לא קל לעבוד קשה כל כך הרבה זמן מבלי ליהנות מיד מהתוצאות, ולכן הוא נותן הבטחה מיוחדת: לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ. זוהי הבטחה לשפע עצום. ה' אומר לחקלאי שאם הוא יתאפק וישמור על הכללים בשנים הראשונות, הוא יזכה לברכה מיוחדת והעץ שלו יוציא הרבה יותר פירות. הברכה הזו באה לפצות על השנים שבהן החקלאי המתין, ולהראות לו שהסבלנות שלו הייתה שווה את המאמץ. בסוף הדברים מופיעות המילים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. זוהי מעין הבטחה אישית של ה', שמעיד על עצמו שהוא באמת יקיים את הברכה שהבטיח. המילים הללו נותנות לחקלאי כוח להתאפק כשהוא רואה את הפירות מול העיניים, והן גם מזכירות לכולנו דבר חשוב: אנחנו מקיימים את המצוות קודם כל מתוך אהבה והקשבה לה', ולא רק כדי לקבל עושר ופרסים.