קרה לכם פעם שראיתם מישהו מתנהג ממש לא יפה, ובכל זאת נראה שהכל תמיד מסתדר לו? בתקופה ההיא, העם הרגיש ייאוש עצוב ועמוק. אנשים הסתכלו סביבם והתחילו לחשוב שאין שום תועלת בלשמור על התורה והמצוות. הסיבה לכך הייתה שהם ראו איך אנשים רעים מצליחים בחיים, וזה היה דבר שהיה קשה מאוד לה׳ לשמוע.
מתוך התסכול הזה, האנשים אמרו שהם מְאַשְּׁרִים זֵדִים. המילה מְאַשְּׁרִים פירושה משבחים. הם הרגישו שאין להם ברירה אלא לשבח את האנשים הרעים שלא מתאמצים לעבוד את ה׳, ולהגיד עליהם שהם אנשים מאושרים. הם ראו שאותם אנשים זוכים לטובה כפולה. קודם כל, גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה. המילה נִבְנוּ מגיעה מהמילה בניין. כלומר, האנשים שעושים רע מצליחים ויציבים ממש כמו בניין חדש וחזק, והם אפילו זוכים להקים משפחות ולהביא ילדים לעולם בלי שהמעשים הרעים שלהם יפגעו בהם.
הדבר השני והמתסכל שהם ראו היה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. אותם אנשים לא עשו מעשים רעים רק כי לא היה אכפת להם, אלא הם עשו זאת בכוונה כדי לבחון ולבדוק האם ה׳ באמת יעניש אותם. התוצאה הקשה הייתה שוַיִּמָּלֵטוּ, כלומר הם הצליחו להינצל מכל עונש. זה גרם לאנשים להרגיש כאילו אפשר להתנהג בניגוד לרצון ה׳, ובכל זאת להישאר מוגנים וללא פגע.