במדבר, פרק י״ד, פסוק כ״א

וְאוּלָם, כלומר אבל, אף שה' מסכים שלא להשמיד את העם כליל, הוא אינו מוחל להם לחלוטין וגוזר עליהם עונש. הוא נשבע באומרו חַי אָנִי, שבועה המבטאת את נצחיותו וסבלנותו להעניש את החוטאים בהדרגה, בניגוד לאדם הממהר לנקום באויביו לפני מותו. שבועה זו קובעת כי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כׇּל הָאָרֶץ, בין כמציאות קיימת המהווה בסיס להבטחה, ובין כמטרה עתידית שתוגשם דווקא בעקבות העונש. במקום שהחוטאים ימותו מיד וייגרם חילול ה' בעיני הגויים, הבטחתו תתקיים דרך צאצאיהם, והעיכוב הממושך במדבר יחד עם הפיזור העתידי בין האומות יהיו האמצעי להפצת האמונה ולפרסום כבוד ה' באנושות כולה.