במדבר, פרק י״ד, פסוק י״א

בעקבות חטא המרגלים פונה ה' אל משה בדברים נוקבים, בין אם כדי לעוררו להתפלל על העם ובין אם כדי למנוע ממנו לבקש עליהם רחמים. ה' שואל עַד־אָנָה תימשך התנהגות זו, שאלה המבטאת תסכול ממשך הזמן, ממידת הרשע ואף מהמקום הגיאוגרפי שבו הם שוב מורדים. התרעומת מופנית כלפי שתי קבוצות: אלו שביזו והכעיסו במכוון שעליהם נאמר יְנַאֲצֻנִי, ושאר העם שפשוט פחד ופקפק בכוונותיו הטובות של ה', שעליהם נאמר וְעַד־אָנָה לֹא־יַאֲמִינוּ בִי. חומרת המרד מתעצמת דווקא לנוכח בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, שכן הנסים הרבים היו אמורים לנטוע בהם ביטחון מוחלט. זלזול זה בולט במיוחד לאור העובדה שהנסים התרחשו בְּקִרְבּוֹ של העם, בתקופה שבה היו מאוחדים בלב אחד ואף חוו את הנסים בתוך גופם ממש.