במדבר, פרק י״ד, פסוק ל״ה

גזר דין סופי המנוסח כשבועה קובע כי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי והעונש יתקיים ללא עוררין. הדין מכוון לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי, קבוצה שהתאגדה למרד ופגעה בה' בעצם ניסיונה לפגוע במשרתיו. על אף חומרת ההכרזה אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה, היא נובעת מרחמים ונועדה למרק את חטאם בעולם הזה כדי להציל את חלקם בעולם הבא. הקביעה כי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ מתפרשת לרוב ככליון ואובדן מוחלט במדבר, ולעיתים אף כעונש כפול החל גם על הנצח. מנגד, יש המפרשים את המילה יִתַּמּוּ מלשון תמימות, ומסבירים שדור המדבר מת רק לאחר שהגיע לשלמות רוחנית שזיכתה אותו בכפרה.