במדבר, פרק י״ד, פסוק מ״ה

בעקבות ניסיון בני ישראל לעלות לארץ בניגוד לציווי ה', וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא ממקום מושבם הגבוה כדי לחסום את דרכם. העובדה שהאויבים הסתפקו בהכאת העם ולא השמידו אותו לחלוטין מעידה כי פעלו מיוזמתם, ולא נשלחו על ידי ה' למטרת כליה. מפלת ישראל מתוארת בשני שלבים של עוצמה גוברת, כאשר תחילה וַיַּכּוּם במכה ראשונית שגרמה להם לנוס בבהלה. לאחר מכן וַיַּכְּתוּם, כלומר הנחיתו עליהם מכה אחר מכה שריצצה את המערך הצבאי ופיזרה את הלוחמים לכל עבר. הנסיגה רווית הבושה נמשכה עַד הַחָרְמָה, אזור ששמו מבטא חורבן והרס, והתורה משתמשת בשם זה מתוך ראיית העתיד או כתואר למצב ההשמדה שחוו שם.