במדבר, פרק י״ד, פסוק כ״ט

ה' גזר על חוטאי המרגלים מוות טבעי במהלך הנדודים, כך שבַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם, כלומר גופותיכם הפיזיות יאבדו, אך נפשכם תיוותר לעולם הבא. הדין חל על וְכׇל־פְּקֻדֵיכֶם לְכׇל־מִסְפַּרְכֶם, שהם כל אלו שנמנו לצורכי הציבור. הגזירה ממוקדת ביוצאי הצבא מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה ועד גיל שישים, משום שדווקא קבוצה זו הייתה אמורה להפגין אומץ ולכבוש את הארץ במקום למרוד, בעוד שבט לוי הוחרג מהעונש כיוון שלא השתתף בחטא. המילים אֲשֶׁר הֲלִֽינֹתֶם עָלָי, כלומר אלו שהתלוננו, באות לדייק שהעונש מופנה כלפי מי שכבר הגיע לגיל עשרים בתחילת סדרת התלונות, בעת היציאה ממצרים.