במדבר, פרק י״ד, פסוק י״ח

מול גזירת הכיליון של העם שמרד, משה מנסח תפילת הצלה ובוחר מתוך מידות הרחמים רק את אלו שיכולות להועיל במצב זה. הוא פונה אל ה' שהוא אֶרֶךְ אַפַּיִם, סבלני ומשהה את העונש כדי לאפשר לרשעים לשוב בתשובה, וְרַב חֶסֶד, המעניק טוב מעבר לשורת הדין ומוחל גם למי שאינו ראוי. משה מבקש שה' יהיה נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע, כלומר יסלק וירים את המשא הכבד של החטאים במזיד והמרידה המכוונת כדי שלא יכריעו את העם. אף על פי שה' מטהר את השבים אליו אך וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה את מי שמסרב לשוב, מידה זו מבטיחה שהעם אומנם ייענש אך יישאר נקי מאבדון מוחלט. לבסוף הוא מבקש שה' יהיה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים, כך שגם אם הבנים יחזיקו בדרכי אבותם הרעים, העונש ייפרס על פני מספר דורות במקום כליה מיידית, וכך תתאפשר הישרדות האומה.