במדבר, פרק י״ד, פסוק מ׳

לאחר גזירת העונש על חטא המרגלים, בני ישראל ממהרים לקום, וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, כדי להפגין נכונות מיידית לצאת למלחמה. הם פונים לדרך ההררית העולה לארץ ישראל, וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר, מתוך שיקול צבאי לעקוף את האויבים שבעמק, מבלי לדעת שאלו כבר תפסו את הפסגה. העם מכריז על מוכנותו המלאה להיכנס לארץ כנען, לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', ומתוודה כִּי חָטָאנוּ בכך שסירבנו לעלות ורצינו לשוב למצרים. מהפך פתאומי זה נבע מהתעוררות פנימית כנה לתקן את החטא במסירות נפש, או מתוך פחד מעונש לאחר מות המרגלים. כך או כך, ניסיונם לעלות ממחיש כי ללא נוכחות ה', כל מאמץ צבאי נידון לכישלון.