ברגע של משבר דרמטי, ניצבת האומה על סף כליה מוחלטת. ה' מציע למחות את העם כולו ולהתחיל את ההיסטוריה מחדש דרך אדם אחד. הצעה זו מעוררת שאלות עמוקות על שכר ועונש, על הבטחות היסטוריות ועל הנהגת ה' בעולם.
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמילים אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר מכוונות להמתה במגפה פתאומית. עם זאת, ישנה משמעות עמוקה לבחירה דווקא בעונש זה. ה' בוחר להכותם במגפה ולא למסור אותם ביד אויב, כדי למנוע חילול השם; אילו היו נופלים במלחמה, אומות העולם היו אומרות שלבורא לא היה כוח להכניסם לארץ ישראל [חזקוני, צאינה וראינה]. במבט פנימי יותר, עונש המוות כאן אינו נקמה, אלא פעולה הכרחית לתיקון. ברגע שהעם הוכיח שאינו מוכן למלא את ייעודו הרוחני, המשך החיים יהיה עבורו סבל, והמוות משמש ככפרה המאפשרת להם מנוחה בעולם הבא [חומש קה"ת]. לעומת זאת, יש המציעים פרשנות חריגה ולפיה הגזרה כוונה מלכתחילה רק כלפי ה"ערב רב" שהצטרפו לישראל, ולכן משה כלל לא התפלל עליהם בזכות האבות [שפתי כהן].
לגבי המילה וְאוֹרִשֶׁנּוּ, רוב הפרשנים מסבירים כי היא אינה נגזרת מלשון ירושה, אלא מלשון גירוש, עקירה והכרתה מוחלטת מן העולם [רש"י, מזרחי, גור אריה, רש"ר הירש, ביאור יש"ר, נתינה לגר]. מנגד, יש החולקים ומפרשים את המילה דווקא במשמעות של הורשה. כלומר, דור הבוגרים החוטא ימות, אך רכושם ייעזב לאחרים, והטף שיגדל במדבר הוא שיירש את הארץ [ספורנו, העמק דבר].
בהמשך הפסוק, ה' מציע למשה: וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי־גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. המהלך משול לבעל גן הרואה שכל נטיעותיו הושחתו ואין להן תקנה. הוא מחליט לעקור את הגן כולו ולטעת אותו מחדש מתוך השתיל היחיד שנותר טוב וראוי [מלבי"ם]. אולם, הצעה זו מעוררת קושי תיאולוגי מובהק: מה יקרה לשבועה שנשבע ה' לאברהם, יצחק ויעקב לתת את הארץ לזרעם? הפרשנים מסכימים כי מכיוון שמשה עצמו הוא מזרע האבות, השבועה תתקיים במלואה דרך צאצאיו [רש"י, ספורנו, ביאור יש"ר, צאינה וראינה].
הבטחה זו שונה מזו שהוצעה למשה בחטא העגל. שם משה סירב להצעה בטענה שאם "כיסא של שלוש רגליים" (זכות שלושת האבות) אינו עומד, קל וחומר ש"כיסא של רגל אחת" (משה לבדו) לא יעמוד. כאן, ה' מקדים את טענתו של משה ומוסיף את המילה וְעָצוּם, כדי להדגיש שכוחו של משה יהיה חזק ויציב, או שצירוף משה אל שלושת האבות ייצור יחד "כיסא של ארבע רגליים" איתן שאינו יכול ליפול [שפתי חכמים, דברי דוד, אלשיך]. העובדה שה' מכה בעצמו, ולא על ידי מלאך משחית, מבטיחה גם שהוא יבחין במדויק בין צדיק לרשע [אלשיך].
פירוש נוסף מציע שההבטחה למשה אינה אומרת שכל העם ימות ורק צאצאיו הביולוגיים של משה ישרדו. במקום זאת, כל אנשי המלחמה ימותו, והילדים שיישארו יזדקקו להגנתו הנסית של משה במדבר. בכך שמשה יגן עליהם בכוחו הרוחני, הוא עצמו יהפוך עבורם לכוח מגן עצום וגדול יותר מכל צבא [העמק דבר].