ברגעי המשבר העמוקים ביותר, הפחד אינו מוביל רק לייאוש, אלא למרידה אקטיבית ומחושבת. לאחר שמיעת דיווח המרגלים, בני ישראל מאבדים את תקוותם לרשת את הארץ המובטחת ומקבלים החלטה דרמטית המבקשת לבטל את יציאת מצרים כולה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהביטוי נִתְּנָה רֹאשׁ משמעותו הפשוטה היא מינוי מנהיג או מלך חדש במקומו של משה. העם, שראה במשה ובה' את הגורמים לצרותיו [מלבי"ם], ביקש להעמיד בראשו קצין חלופי שתפקידו יהיה טכני בלבד: להוביל אותם חזרה מצרימה [ברכת אשר]. קריאה זו חושפת התארגנות מסודרת ומחושבת. למרבה האירוניה, דווקא דרישה מאורגנת זו עוררה את קצפו של ה', שכן היא הוכיחה שהעם ידע לפעול בסדר ובארגון והיה כשיר לעמוד במלחמה על הארץ, אך פשוט סירב לעשות זאת [קונטרס חיבה יתירה].
אך מדוע שיבקשו לשוב למקום עבדותם? יש המסבירים כי העם סבר בטעות שמטרת יציאת מצרים הייתה קבלת התורה בלבד, ולאחריה ישובו למצרים כבני חורין, שכן האמינו שזמן הגאולה וכיבוש הארץ שהובטח לאבות טרם הגיע [חתם סופר]. מנגד, יש המזהים כאן מניע עמוק ואפל יותר: הרצון לפרוק את עול המצוות. קבוצה בתוך העם לא רצתה להיכנס לארץ ישראל משום ששם תהיה כפופה לעול מלכות שמים ולחוקי התורה. הם העדיפו לשוב למצרים כדי להיות חופשיים ממחויבות רוחנית זו. מחשבה זו החלה כרחש חשאי, ולכן נאמר אִישׁ אֶל אָחִיו, עד שהתפרצה בגלוי בשעת המחלוקת [העמק דבר].
שאיפה זו לפריקת עול הובילה את חז"ל לפרש את המילה רֹאשׁ ככינוי לעבודה זרה [רש"י, הדר זקנים]. אף שפירוש זה נראה רחוק מפשט הכתוב, הפרשנים מציעים לו מספר הצדקות. ראשית, הבחירה במילה "ראש" ולא "מלך" מעידה על רצונם לקחת כוח שהוא תחת ה', ולהפוך אותו לסיבה הראשונית ולעיקר [גור אריה]. שנית, המילה רומזת לרצון לחזור ל"ראשונות" – לשלב ההיסטורי הראשון של גלות מצרים, לפני שקיבלו על עצמם את אלוהותו של ה' בברית המילה [חומת אנך].
מעבר לכך, היה כאן צורך מעשי: עד לאותו רגע ארון ברית ה' נסע לפניהם. ברגע שהחליטו להפנות עורף לארץ ישראל, ידעו שה' לא ינהיג אותם עוד, ולכן נזקקו לאל אחר שיצעד לפניהם בדרכם חזרה, כפי שהיה נהוג בעולם העתיק שאומות הוליכו את אלוהיהן בראש המחנה [אם למקרא].
התנהגות זו לא הייתה רק רפיון ידיים, אלא שבירה מוחלטת של הברית. בני ישראל מאסו בארץ חמדה ומרדו בהנהגת ה' ומשה. זהו הניסיון העשירי שבו ניסו את ה', ובכך הוגדשה סאתם ונגזרה עליהם הגזירה החמורה לכלות את ימיהם במדבר [ביאור יש"ר].