לאחר חטא המרגלים, בני ישראל מנסים לתקן את טעותם ומעפילים אל ההר בניגוד לציווי ה', אך הניסיון העצמאי מסתיים בתבוסה מוחצת ובנסיגה רווית בושה. האויב המקומי מנצל את נקודת התורפה, מזנב בהם ורודף אותם עד חורמה.
האויבים מתוארים כמי שיורדים מן ההר: וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא. הפרשנים שואלים כיצד תיאור זה מתיישב עם הפסוקים הקודמים שבהם נאמר כי עמלק והכנעני יושבים בעמק. ההסבר הוא שהם אכן התגוררו באזור ההררי, בתוך העמק שמעבר לפסגה שאליה ניסו ישראל לטפס [רש"ר הירש]. לחלופין, הם ארבו בראש ההר, ומשם ירדו כדי לחסום את דרכם של בני ישראל ולא להניח להם לעלות [ספורנו, מלבי"ם]. דעה נוספת מדגישה כי ישיבתם בהר הייתה קבועה, והם פעלו מיוזמתם כדי לתכנן עצה רעה על ישראל. הם לא פעלו כשליחי ה', ולכן הם רק הובסו וברחו, אך לא הושמדו לחלוטין כפי שהיה קורה לו הייתה זו גזירת כליה מאת ה' [שפתי כהן].
התקיפה עצמה מתוארת בלשון כפולה: וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם. משמעות המילה "ויכתום" היא רציצה, שבירה וכתישה מוחלטת, בדומה לאבן ריחיים הטוחנת ומוחצת מכה אחר מכה [רש"י, אבן עזרא, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. הכפילות בפועל מלמדת על אופי הקרב. יש המחלקים זאת לפי האויבים: העמלקים הכו, והכנענים כתשו [חזקוני]. אחרים מסבירים שהכפילות מתארת את סוגי הפגיעה: יש שהומתו ויש שנפצעו [חזקוני], או ש"ויכום" מתייחס להריגת האנשים עצמם, ואילו "ויכתום" מתאר את ריסוק מערכת הצבא, שבירת השורות ופיזור הלוחמים לכל עבר [הכתב והקבלה]. גישה נוספת רואה בכך תיאור של שלבי הלחימה והנסיגה: תחילה האויבים רק הכו בהם תוך כדי המרדף, וכאשר בני ישראל המוכים ברחו חזרה אל מחוץ לגבולם, הם כתשו אותם באופן סופי [העמק דבר].
המנוסה מסתיימת בנקודה אחת: עַד הַחָרְמָה. בעוד שיש מי שמפרש את המילה כתיאור פעולה, כלומר רדפו אותם עד שהשמידו והחרימו אותם [אבן עזרא], הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשם של מקום. המקום נקרא "חרמה" על שם אירוע החורבן והתבוסה שאירע בו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שהשם ניתן למקום רק בשלב מאוחר יותר, הפרשנים מסבירים שמשה כתב זאת בדרך נבואה, או שפסוק זה נכתב בסוף ארבעים שנות הנדודים במדבר, כאשר המקום כבר היה מוכר בפי כל בשם זה [שפתי חכמים, מזרחי, ביאור יש"ר]. הוספת ה"א הידיעה למילה מלמדת שבאותה עת לא היה זה שם עצם פרטי רשמי של עיר, אלא תואר שניתן לאזור על שם ההשמדה והחרם שחוו בו בני ישראל מידי שונאיהם [גור אריה, נתינה לגר].