הישרדותם של יהושע וכלב מתוך המגפה שפגעה בשאר המרגלים אינה רק עובדה היסטורית, אלא עדות נוקבת להשגחה מדויקת. בעוד שחבריהם למסע נפלו חללים, השניים ניצלו לחלוטין.
הכתוב מקדים ומציין את וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לפני וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה. סדר זה הפוך מפסוקים קודמים שבהם הוקדם כלב, וזאת משום שדרכו של המקרא לפתוח לעיתים במה שסיים בו קודם לכן [אבי עזר]. מעבר לכך, הקדמתו של יהושע נובעת ממעלתו היתרה בחכמה [אבן עזרא, ביאור יש"ר].
רוב הפרשנים מתמודדים עם שאלה עקרונית: מדוע התורה צריכה להדגיש שהם חָיוּ? הרי הפסוק הקודם כבר ציין במפורש שהמגפה פגעה רק במוציאי דיבת הארץ, וממילא ברור שיהושע וכלב, שלא חטאו, נותרו בחיים [אור החיים, כלי יקר, משכיל לדוד, שפתי חכמים].
תשובה אחת היא שהדבר בא ללמדנו שהמגפה לא הייתה מחלה טבעית ומדבקת שהמרגלים נדבקו בה במהלך סיורם בכנען, שהרי אם כך היה, גם יהושע וכלב היו צריכים לחלות. הישרדותם מוכיחה כי מדובר בעונש השגחי ומדויק שפגע אך ורק בחוטאים [ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
גישה נוספת מסבירה שדווקא משום שהיו צדיקים, ריחפה עליהם סכנה. גזרת המוות במדבר חלה על כל בני הדור שבין גיל עשרים לשישים. אילו יהושע וכלב היו נשארים במחנה ככל העם ולא יוצאים למשימה, הם היו עלולים להיכלל בגזרה הכללית למרות צדקותם. חייהם ניתנו להם דווקא בזכות היותם מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם הַהֹלְכִים לָתוּר אֶת הָאָרֶץ; עצם ההליכה, העמידה בניסיון מול שאר המרגלים, והעברת המסר שארץ ישראל טובה אך דורשת שמירת תורה, הם אלו שהצילו אותם ממוות [אור החיים, העמק דבר]. אף על פי שהיו עלולים להיגרר אחר חטאם של חבריהם, הם ניצלו בזכות תפילת משה על יהושע וזכות האבות שעמדה לכלב, וה' החשיב להם את עמידתם בניסיון כאילו עשו זאת לגמרי בכוחות עצמם [אלשיך].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מעניקה משמעות עמוקה למילים חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים. הם מפרשים זאת לא רק כ"נשארו בחיים מתוך הקבוצה", אלא שחייהם ורכושם באו להם ממש מתוך חלקם של אותם אנשים שמתו. מאחר שהמרגלים החוטאים איבדו את זכותם לדורות, יהושע וכלב באו וירשו אותם. במישור החומרי, הם קיבלו את נחלות הקרקע בארץ ישראל שהיו מיועדות לעשרת המרגלים. מכיוון שעני חשוב כמת ועשיר נחשב לחי, המילה חָיוּ מבטאת את העושר והנחלה שהתווספו להם מחלקם של חבריהם [רש"י, תורה תמימה, ברכת אשר]. במישור הרוחני, קיים כלל שצדיק נוטל את חלקו ואת חלק חברו הרשע בגן עדן. לפיכך, יהושע וכלב זכו בחיי הנצח ובעולם הבא שהיו מיועדים לאותם מרגלים שהפסידו את עולמם, שכן הצדיקים קרויים "חיים" והרשעים בחייהם קרויים "מתים" [אור החיים, כלי יקר, מלבי"ם, אלשיך].