קרה לכם פעם שעשיתם טעות, ומיד אחר כך הרגשתם חרטה עצומה ורציתם לתקן אותה בכל מחיר, אפילו אם זה כבר היה קצת מאוחר מדי? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. הם נמצאים במדבר, ממש קרובים לגבול של ארץ ישראל. אחרי שהם מבינים שהם נענשו ולא ייכנסו לארץ בגלל חטא המרגלים, הם פתאום משנים את ההתנהגות שלהם לגמרי. הם קמים מוקדם בבוקר, מלאי אומץ, ומחליטים לצאת מיד לקרב כדי להיכנס לארץ.
הם מתחילים ללכת בדרך שעולה לכיוון ארץ ישראל, אֶל רֹאשׁ הָהָר. הם בחרו ללכת דווקא במסלול של ההרים כי הם שמעו שהאויבים שלהם יושבים למטה בעמק, והם קיוו לעקוף אותם. הם רק לא ידעו שהאויבים כבר הספיקו לטפס ולחכות להם שם למעלה. העם מכריז בביטחון הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה', כלומר, אנחנו מוכנים ומזומנים עכשיו לעלות לארץ כנען שה' ציווה לתת לנו. הם גם מתוודים ומודים בטעות שלהם ואומרים כִּי חָטָאנוּ. הם מבינים שהם עשו טעות גדולה כשהם האמינו למרגלים, סירבו להיכנס לארץ ואמרו שעדיף לחזור למצרים.
הם באמת רצו לתקן את החטא שלהם והיו מוכנים לסכן את חייהם כדי לעלות לארץ. אבל הניסיון הזה שלהם לצאת למלחמה לבד מלמד אותנו שיעור חשוב: אפילו צבא ענק של המון לוחמים לא יכול להצליח בלי העזרה והתמיכה של ה'. הניצחון לא תלוי במספר החיילים, אלא רק בברכה של ה' שמלווה אותם.