קרה לכם פעם שעשיתם טעות גדולה, ופתאום הבנתם כמה חבל שלא הקשבתם מראש? זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל. אחרי חטא המרגלים, משה מספר לעם את הבשורה הקשה: בגלל החטא שלהם, הם לא ייכנסו מיד לארץ ישראל אלא יישארו לנדוד במדבר.
כשבני ישראל שומעים זאת, המילים וַיִּֽתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד מתארות את הצער העמוק והחרטה הגדולה שלהם. הם שמו לב למה שעשו והבינו שהיו צריכים לבטוח בה'. עצם הצער שלהם הראה שבלב פנימה הם עדיין מאמינים בה' ובמשה.
אבל הצער הזה הוביל אותם לטעות נוספת. בבוקר שלמחרת, כשהם קמו וראו שהם עדיין בחיים, הם חשבו שהחטא שלהם נחשב למשהו שנעשה בלי כוונה רעה ולכן הם ניצלו. הפחד מהנדודים הארוכים במדבר היה כל כך גדול, עד שהם החליטו לקחת סיכון ולנסות לעלות לארץ ישראל בכוח, למרות האזהרות. המעשה הזה הפך למרד מכוון נגד מה שה' ציווה, ולצערנו הסתיים בכישלון כואב.