במדבר, פרק י״ד, פסוק מ״א

קבוצה מתוך העם מנסה לעלות לארץ ישראל בכוח כדי לתקן את חטא המרגלים, אך משה מבהיר להם שניסיון לכפר על חטא באמצעות חטא אחר הוא מסוכן וחסר תוחלת. בשאלתו לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה', משה נוזף בהם על הפרת הגזירה הכללית לשוב למדבר או על התעלמותם מהציווי המיידי שלא להילחם, ומדגיש כי כוונה חיובית למסירות נפש אינה מתקבלת כאשר היא מנוגדת לדבר ה'. הוא מזהיר לגבי עצם הפעולה, העבירה ודרך העלייה שלהם כי וְהִוא לֹא תִצְלָח, משום שדבר ה' חייב להתקיים ומערכה צבאית ללא סיועו היא אובדנית. התעקשותם לצאת למלחמה בידיעה מוחלטת שאין להם סיכוי להצליח, מוכיחה שמעשיהם אינם נובעים מתאווה אלא מהווים מעשה התרסה שנועד להכעיס.