במדבר, פרק י״ד, פסוק ל״ד

עונש הנדודים נקבע בְּמִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־תַּרְתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֘רֶץ֮, אותם ימים שבהם העם בחר על דעת עצמו להאריך את סיורו כדי לבחון אם הכיבוש אפשרי. ההמרה של אַרְבָּעִ֣ים יוֹם֒ לנוסחה הכפולה של י֣וֹם לַשָּׁנָ֞ה י֣וֹם לַשָּׁנָ֗ה נועדה להשאיר את החטא בתודעתם, כאשר בכל שנה באותו היום שבו בכו הם יקברו את מתיהם. עם זאת, פריסת העונש כך שרק בהדרגה תִּשְׂאוּ֙ אֶת־עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם במשך אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה היא מעשה חסד המונע השמדה מיידית ומעניק זמן לכפרה וללימוד תורה. בעקבות כך יתקיים וִֽידַעְתֶּ֖ם אֶת־תְּנוּאָתִֽי, מצב שבו העם יחווה את הסרת השגחת ה' וביטול הבטחתו כמידה כנגד מידה על התרחקותם ממנו, אך לבסוף יבין כי התרחקות זו נועדה למעשה לטובתו ולהישרדותו.