במדבר, פרק י״ד, פסוק כ״ב

תביעת ה' מופנית כלפי עם ישראל, כׇל־הָאֲנָשִׁ֗ים שחוו את נוכחותו כמציאות מוחשית והם הָרֹאִ֤ים אֶת־כְּבֹדִי֙ וְאֶת־אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר, אך למרות הניסים הגלויים נותרו שבויים באמונה בחוקי הטבע. במקום לבטוח בו, הם בחרו להטיל ספק ביכולותיו או לעורר את כעסו מתוך פחד, וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י פעמים רבות, או ליתר דיוק זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים, כאשר המילה זֶ֚ה מלמדת שחטא המרגלים הוא שהכריע סופית את גזר דינם. הקפדת ה' עליהם נובעת מכך שזכו לשמוע את קולו פנים אל פנים, ובכל זאת התעלמו וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי. כתוצאה מכך, הדור שראה את הניסים וזלזל בהם לא יזכה להיכנס לארץ, אלא יסיים את חייו באופן טבעי במדבר ויפנה את הדרך לדור חדש.