במדבר, פרק י״ד, פסוק ה׳

אל מול מרד העם, נוקטים מנהיגי האומה צעד של חוסר אונים וייאוש מתוך חרדה מעונשו המיידי של ה'. הכתוב מתאר וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל־פְּנֵיהֶם בלשון יחיד, משום שמשה נאלץ לקום מיד כשה' דיבר עמו ואהרן נותר לבדו על הקרקע. הנפילה התרחשה לִפְנֵי כׇּל־קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מונח המייצג את קיבוץ כלל השבטים או את מועצת הזקנים, במטרה להתחנן להמון לחזור בתשובה, לבקש רשות לדבר, או אף לסמל את התפטרותם. מנגד, ייתכן שהם כלל לא השפילו עצמם בפני המורדים אלא נפלו לתפילה לה' בלבד כדי לעורר את מצפון העם. בניגוד ליהושע וכלב שקרעו את בגדיהם כדי למחות על שקר המרגלים ולמנוע את השפלת המנהיגים, למשה ואהרן די היה בנפילה כדי שתפילתם תתקבל בשל מעלתם הרוחנית.