במדבר, פרק י״ד, פסוק כ״ח

ה' נשבע שבועה חמורה, חַי־אָנִי, שמשמעותה היא שאם לא יקיים את דברו הרי זה כביכול כאילו אינו חי. הוא קובע בוודאות מוחלטת כי אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאׇזְנָי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם, כלומר נבואות הזעם שהעם ניבא לעצמו יתקיימו במלואן בבחינת מידה כנגד מידה. מכיוון שהשכינה שורה במחנה כל דיבור נשמע מיד, וכעת תלונתם על כך שהעדיפו למות במדבר הופכת לגזר דינם. בעוד שהמרגלים ימותו מיד, שאר יוצאי מצרים והערב רב ימותו בהדרגה במהלך ארבעים שנות נדידה. עם זאת, עונש זה טומן בחובו חסד שהמיר את הכליה המיידית שהגיעה להם על חטא הכפירה, ואפשר לדור הבא להזדכך לקראת הכניסה לארץ.