במדבר, פרק י״ד, פסוק י״ז

תפילתו של משה לה' כי וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי אינה קריאה להרס אלא בקשה שהגבורה האלוהית תתבטא באיפוק, בכיבוש הכעס ובניצחון הרחמים על מידת הדין. הפגנת סבלנות זו תמנע מאומות העולם לפרש את השמדת העם כחוסר יכולת, ותמשוך חזרה לעולם את ההשגחה שהסתלקה בעקבות החטא. בקשה זו נשענת על הבטחת העבר, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר, כאשר ה' הודיע למשה בהר סיני שמידת "ארך אפיים" שמורה גם לרשעים, בדיוק כדי שמשה יוכל להזכיר לו זאת בשעת הצורך. מאחר שהעם חטא במזיד ומאס בארץ ישראל, משה משמיט במכוון מתפילתו את זכות האבות ואת מידות האמת והרחמים, ומבקש רק את דחיית העונש ופיזורו לאורך שנים כדי שהאומה לא תושמד מיד ודור הבנים יזכה להיכנס לארץ.