קרה לכם פעם שהייתם ממש כועסים על מישהו, אבל במקום לצעוק או לכעוס בחזרה, לקחתם נשימה עמוקה והצלחתם להירגע? זה דורש המון כוח, נכון? בדיוק על הכוח המיוחד הזה משה רבנו מדבר עכשיו.
אחרי חטא המרגלים, עם ישראל נמצא במצב לא פשוט בכלל, ומשה נעמד להתפלל עליהם. הוא מבקש מה' בקשה מיוחדת ואומר יִגְדַּל־נָא כֹּחַ. בדרך כלל, כשאנחנו חושבים על כוח, אנחנו מדמיינים ניצחון במלחמה או יכולת לנצח אחרים. אבל משה מסביר שהגבורה האמיתית והכי גדולה היא דווקא היכולת להתאפק. משה מבקש מה' להראות את הכוח העצום שלו בזה שהוא יעצור את הכעס, יהיה סבלני, וייתן למידת הרחמים לנצח.
איך משה ידע לבקש בדיוק את זה? הוא מזכיר לה' הבטחה ישנה ואומר כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר. משה מזכיר שבעבר, כשהוא היה על הר סיני, ה' לימד אותו שהוא סבלני מאוד, אפילו כלפי מי שטועה. ה' אמר למשה לזכור את זה, כי יגיע יום שבו הוא יצטרך להשתמש בהבטחה הזו כדי לבקש רחמים על העם. ועכשיו, כשהעם טעה, משה משתמש במילים האלה בדיוק.
משה בוחר את המילים שלו בתפילה בזהירות רבה. הוא לא מזכיר את האבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, כי העם הרגע סירב להיכנס לארץ ישראל שהאבות כל כך אהבו. הוא גם לא מבקש שה' יוותר להם לגמרי, כי הוא יודע שהם עשו משהו לא בסדר בכוונה. משה מבקש רק דבר אחד: סבלנות. הוא מתחנן שה' לא יעניש את כולם מיד, אלא ייתן להם זמן, יפזר את העונש לאט לאט על פני ארבעים שנה, וכך יאפשר לילדים שלהם לגדול, לתקן את הטעות ולהיכנס לארץ ישראל.