תארו לעצמכם שהתחלתם לבנות ארמון ענק ומפואר מול המון אנשים שמסתכלים עליכם בהתפעלות, אבל רגע לפני ששמתם את הגג, עזבתם הכל והארמון נפל. מה יחשבו כל האנשים שצופים בכם? הם בטח יגידו שפשוט נגמר לכם הכוח לסיים את העבודה.
זה פחות או יותר מה שמשה רבנו אומר בתפילה שלו לה', אחרי חטא המרגלים. ה' חשב להעניש את בני ישראל ולא להכניס אותם לארץ, ומשה מנסה לשכנע אותו לסלוח להם. משה מעלה טענה חכמה מאוד: הוא מבקש מה' לחשוב מה יגידו אומות העולם, ובמיוחד המצרים, אם בני ישראל יסיימו את חייהם במדבר.
הרי המצרים ראו את כל הניסים הגדולים, את עמוד הענן ואת עמוד האש, והם יודעים שה' אוהב את עמו אהבה גדולה. לכן, הם לא יחשבו שה' כועס על בני ישראל. הם יחשבו משהו אחר לגמרי ומוטעה: הם יגידו שפשוט נגמר לה' הכוח. הם יטענו שאולי קל לנצח מלך אחד במצרים, אבל להילחם מול שלושים ואחד מלכים גיבורים וחזקים בארץ כנען, זה כבר קשה מדי.
כדי להסביר את זה, משה משתמש במילה יְכֹלֶת, שמשמעותה כוח ואפשרות. משה חושש שהגויים יגידו שפשוט חסרה לה' יכולת להכניס את העם לארץ. בנוסף, משה מזכיר את הביטוי וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר. המדבר הוא מקום שבו רועים צאן, ומשה מסביר שהגויים עלולים להגיד שה' פעל כמו רועה שבוחר לסיים את חיי הצאן שלו בבת אחת ומהר כדי לחסוך מהם סבל, רק בגלל שהוא ידע שאין לו כוח להציל אותם במלחמה.
משה מסביר לה' שהמטרה המרכזית של יציאת מצרים הייתה להראות לכל העולם את הגדולה והכוח של ה'. אם העם לא יגיע לארץ, אומות העולם יחשבו בטעות שה' חלש ועייף, וכל המטרה של הניסים הגדולים תתפספס.