יצא לכם פעם לנסות להגן על מישהו שעשה טעות גדולה, רק כדי שאנשים מבחוץ לא יחשבו עליו דברים רעים? משה רבנו עומד בתפילה לפני ה'. הוא מבין שעם ישראל עשה טעות חמורה בחטא המרגלים ואכן ראוי לעונש. משה לא מבקש שהעונש יתבטל לגמרי, אלא מבקש לשנות את הדרך שבה הוא יקרה, כדי להגן על כבודו של ה' בעולם.
משה מסביר שאם העונש יהיה שהעם ימות כְּאִישׁ אֶחָד, כלומר בבת אחת ובצורה פתאומית, זה יעורר רעש גדול. במצב כזה, וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ. העמים האחרים, שרק שמעו מרחוק על הניסים הגדולים שה' עשה, יתחילו להסיק מסקנות שגויות. הגויים הרי יודעים שה' אוהב את עם ישראל ומתנהג אליהם ברחמים. לכן, אם פתאום כל העם ייעלם, הם לא יחשבו שזה קרה בגלל שהעם חטא, אלא יחשבו בטעות שפשוט לא היה לה' מספיק כוח להכניס אותם לארץ ישראל המובטחת. המילה לֵאמֹר מלמדת אותנו שהגויים גם יפיצו את השמועה הלא נכונה הזאת הלאה לכל מקום.
כדי למנוע את זה, משה מציע פתרון חכם: במקום עונש פתאומי, בני הדור שחטאו יסיימו את חייהם לאט לאט ובדרך הטבע במהלך השנים במדבר. כך האומות האחרות לא ישימו לב, ועם ישראל יוכל להמשיך להתקיים דרך הילדים שלהם. ה' מקבל את התפילה החכמה הזו, מסלח, ומסכים שהעונש יקרה בהדרגה לאורך זמן.