יצא לכם פעם לנסות לשכנע מישהו לוותר על כעס גדול, והייתם צריכים לחשוב על הנימוק הכי חכם שיש? זה בדיוק מה שעושה משה. אחרי חטא המרגלים, משה מנסה למנוע עונש כבד מעם ישראל, והוא פונה אל ה' בטענה מעניינת: מה יחשבו אומות העולם? משה אומר לה' שהמצרים ידברו אֶל יושבי ארץ כנען. המילה אֶל כאן פירושה "על", כלומר הם ידברו על הכנענים.
משה מסביר שהגויים כבר שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה' בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה. כלומר, כל העמים מסביב שמעו על האהבה העצומה של ה' לעם ישראל ועל ההשגחה הגלויה שלו עליהם. בגלל שהאהבה הזו כל כך מפורסמת, משה אומר שאם ה' יעניש את העם בחומרה פתאום, הגויים לא יבינו שזה בגלל שהעם חטא. הם פשוט יחשבו בטעות שלה' לא היה מספיק כוח להילחם בכנענים כדי להכניס את ישראל לארץ.
כדי להדגיש את הקשר המיוחד הזה, משה מזכיר את המצב אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה. המילה נִרְאָה פירושה כאן "נראיתָ", כלומר שהנוכחות של ה' נראתה בבירור. הביטוי עַיִן בְּעַיִן מתאר קרבה וחיבה גדולות, ממש כמו שני אנשים שמביטים זה בעיניו של זה בזמן שיחה קרובה. כמובן שבני ישראל לא ראו את ה' עצמו, אלא הם הרגישו וראו את כבודו ואת ההגנה שלו עליהם בצורה מוחשית.
בסוף, משה מזכיר את העננים המיוחדים שליוו את העם, ומסביר שיש הבדל בתפקידים שלהם. המילים וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם מתארות את הענן שריחף מעל מחנה ישראל בזמן שהם חנו ונחו, והוא נתן להם צל ומחסה מהחום של המדבר. לעומת זאת, המילים וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה מתארות את העמודים שהובילו והאירו לעם את הדרך בזמן שהם נסעו ממקום למקום. ההנהגה הזו, גם בחניה וגם במסע, הראתה לכולם עד כמה ה' אוהב את העם ודואג לו ברציפות.