במדבר, פרק י״ד, פסוק ט״ו

משה מבין שהעם אכן ראוי לעונש, אך מבקש להמיר את מותם בעונש הדרגתי וטבעי, כדי למנוע מצב שבו וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה בהשמדה פתאומית ומוחלטת כְּאִישׁ אֶחָד, באותה קלות שבה ממיתים אדם בודד. הוא מזהיר כי מוות המוני בבת אחת יעורר רושם עז, ובעקבותיו וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם מאומות העולם, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ והכירו את ניסיך רק משמועה, טענה שגויה על כוחו של ה'. מכיוון שאומות אלו יודעות שה' אוהב את עמו, הן לא יתלו את ההשמדה בכעס על חטא, אלא יסיקו בטעות כי לה' חסרה היכולת להכניסם לארץ המובטחת. הגויים יפיצו את הטענה הזו הלאה לֵאמֹר לעמים נוספים, וכך יהפכו את קידוש ה' לחילול ה' פומבי.