תארו לעצמכם מצב שבו אנשים כל כך מפחדים ממשהו, עד שבסוף הפחד שלהם הוא זה שמונע מהם להצליח. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל אחרי חטא המרגלים. העם פחד להיכנס לארץ ישראל כי הם חששו למות במלחמה, ולכן ה' קבע שהם יסיימו את מסעם במדבר.
המילה פִגְרֵיכֶם מתארת את הגוף הפיזי. למרות שהעונש נשמע קשה, מסתתרת כאן נחמה גדולה: רק הגוף שלהם יישאר במדבר, אך הנפש שלהם לא תאבד ויהיה להם חלק לעולם הבא. העונש הזה חל על וְכׇל־פְּקֻדֵיכֶם לְכׇל־מִסְפַּרְכֶם, כלומר על כל מי שנספר בעם, אבל רק לאנשים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה. הסיבה לכך היא שגיל עשרים הוא גיל הגיוס לצבא, וה' ציפה מהאנשים הבוגרים והחזקים האלו, שהיו אמורים לכבוש את הארץ, לעצור את המרגלים ולא להיגרר אחריהם למרד. שבט לוי ניצל לגמרי מהעונש הזה, משום שהם לא השתתפו לפני כן בחטא העגל ולכן נשארו נקיים מחטא. בסוף נאמר שהעונש מגיע למי אֲשֶׁר הֲלִינֹתֶם עָלָי, כלומר לכל מי שהתלונן נגד ה'.