יצא לכם פעם להבטיח משהו חשוב ממש, ואולי אפילו להרים את היד כדי להראות שאתם מתכוונים לזה באמת? ה' מסביר לעם ישראל שההחלטה שלו היא סופית. הוא משתמש במילים אשר נשאתי את ידי, שזו דרך לומר שהוא נשבע. התורה מדברת כאן בשפה של בני אדם, ומדמה את ה' לאדם שמרים את ידו לשמיים בשעת שבועה.
השבועה הזו נאמרת במילים אם אתם תבאו, שזו לשון מיוחדת שמשמעותה ברורה: אתם בשום אופן לא תזכו להיכנס לארץ. הסיבה לכך היא שהמטרה של הכניסה לארץ מוגדרת במילה לשכן. הכוונה היא לא רק להביא את העם למקום חדש כדי לגור בו, אלא כדי שהשכינה של ה' תהיה איתם ותשמור עליהם. מכיוון שהעם מאס בהשגחה הזו וסירב להיכנס, הזכות הזו נלקחה ממנו.
אבל מתוך כולם, יש מי שניצל מן הגזירה: כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון. אלו שני המרגלים היחידים שייכנסו לארץ. הם זכו לכך מפני שנשארו נאמנים, דבקו באמת ולא פחדו להשמיע את רצון ה', אפילו שהעם כעס עליהם מאוד. שמתם לב ששמו של כלב כתוב לפני שמו של יהושע? זה מפני שכלב היה הראשון שהשתיק את העם כשהם התחילו להתלונן.