קרה לכם פעם שפחדתם מאוד שמשהו רע יקרה, ובסוף קרה בדיוק ההפך והיה פשוט מצוין? כשבני ישראל שמעו את דברי המרגלים, הם פחדו להיכנס לארץ. הם דאגו מאוד ודיברו על וְטַפְּכֶם, כלומר על הילדים הקטנים שלהם. הם חששו ואמרו אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה, שזה אומר שהם פחדו שהילדים שלהם יילקחו בשבי על ידי עמי כנען בזמן המלחמה.
אבל ה' עונה להם שהוא יעשה בדיוק את ההפך ממה שהם אמרו. ההורים, שדיברו רעה על הארץ, יישארו במדבר, אבל הילדים שהם כל כך פחדו עליהם, דווקא הם יינצלו ויזכו להיכנס לארץ ישראל. ה' אומר וְהֵבֵיאתִי אותם אל הארץ. שימו לב שהמילה מתחילה באות ו', וזה לא סתם. האות הזו באה להדגיש את הטובה הכפולה והגדולה שה' עושה לילדים: לא רק שהם לא יילקחו בשבי, אלא שהם גם יקבלו את המתנה הכי טובה שיש ויזכו להיכנס לארץ.
בסוף, ה' מבטיח שהילדים וְיָדְעוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מְאַסְתֶּם בָּהּ. למה הכוונה שהם "ידעו" את הארץ? הרי בדרך כלל אומרים שיורשים את הארץ או נכנסים אליה. הכוונה כאן היא לאהבה ולחיבור עמוק. בניגוד להורים שמאסו בארץ ולא רצו אותה, הילדים שלהם יכירו את ארץ ישראל, יתחברו אליה ויאהבו אותה מכל הלב.