קללה קשה מופנית כלפי הרשע, בבקשה שחטאי העבר לא יישכחו אלא יעמדו לו לרועץ מלפני ה'. הפרשנים מציעים שתי דרכים מרכזיות להבנת מהות החטאים הללו, כאשר האחת מתמקדת בעונש בין-דורי והשנייה בחטאים של הבן עצמו כלפי הוריו.
חלק מן הפרשנים מסבירים כי מדובר בענישה שבה עוונות ההורים נפקדים על בניהם [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. לפי קו זה, המילה יִזָּכֵר מבטאת בקשה שה' יפקוד על הרשע את עוונות אבותיו ויעניש אותו גם עליהם. בהתאמה, הבקשה אַל תִּמָּח משמעותה שחטאת האם לא תישכח ולא תימחק, אלא תיזכר ותיפקד על בנה [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לעומת קו המחשבה הזה, גישה מדרשית בולטת מייחסת את הדברים לדמותו של עשיו ולזרעו עמלק, והופכת את כיוון הפגיעה. לפי גישה זו, לא מדובר בחטאים שההורים חטאו, אלא בחטאים שהבן פשע כלפי אבותיו ואמו [רש"י, אלשיך, חומת אנך]. לפי פירוש זה, עֲוֹן אֲבֹתָיו מכוון לנזק שעשיו גרם לאביו ולסבו. בגלל מעשיו הרעים נגרעו חמש שנים מחייו של אברהם, והוא זה שגרם לכהות העיניים של יצחק אביו.
באותו אופן, וְחַטַּאת אִמּוֹ מתפרש כחטא שעשיו עשה נגד אמו רבקה. הפרשנים מסבירים כי עוד בהיותו במעיה הוא השחית את רחמה, ובכך מנע ממנה ללדת את שנים עשר השבטים [רש"י, אלשיך, חומת אנך]. בנוסף, חטאו כלפי אמו התבטא גם בכך שבגלל רשעותו נאלצו להעלים מהבריות את יום מותה וקבורתה, כדי שאנשים לא יקללו את האם שילדה בן כזה [רש"י].