הקללה המופנית כלפי איש הרשע מתמקדת בשבר המשפחתי ובחורבן שייפול על האנשים הקרובים אליו ביותר. רוב הפרשנים מסכימים כי הבקשה שבָנָיו יהיו יְתוֹמִים ואִשְׁתּוֹ תישאר אַלְמָנָה מכוונת לכך שהאיש ימות בקיצור ימים. המשמעות היא שילדיו יתייתמו בעודם קטנים, ואשתו תתאלמן כבר בימי נעוריה [רד"ק, אבן עזרא, מאירי].
מעבר לעצם המוות המוקדם, הקללה מתייחסת גם למצבם העתידי והמתמשך של בני המשפחה. מדובר במצב שבו לא יימצא אדם שירחם על הילדים ויאסוף אותם לביתו כדי לשמש להם כאב, וכך גם לא יימצא מי שייקח את האישה לביתו. עקב כך, הם יישארו במצב תמידי של יתמות ואלמנות, ללא משענת, הגנה או תמיכה חברתית [מלבי"ם].
גישה שונה בתכלית מציעה כי הקללה אינה מתמקדת רק בעצם המוות, אלא בנסיבותיו ובמשמעותן ההלכתית והכלכלית. לפי פירוש זה, האיש ייהרג במקום שבו אין עדים למותו. כתוצאה מכך, מותו לא יוכח מבחינה משפטית. במצב כזה, הילדים אמנם יהיו יתומים בפועל, אך לא יורשו לרשת את נכסי אביהם, והאישה תישאר אלמנה עגונה שאינה יכולה לממש את זכויותיה או להמשיך בחייה [אלשיך].