הפסוק ממשיך לתאר את הקללה שתחול על הרשע, תוך שימוש בדימויים מעולם הלבוש כדי להמחיש את האופן שבו היא תקיף אותו ותדבק בו. קללות אלו, שהופנו כלפי דוד מפי שונאיו בעת שהיה נרדף, מבטאות איבה כבושה ועמוקה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסכימים כי המילים תְּהִי לוֹ מתייחסות לקללה, והפסוק כופל את הרעיון כדי לחזק ולהדגיש את חומרת העונש [רד"ק, מאירי]. הקללה תהיה כְּבֶגֶד יַעְטֶה, כלומר היא תעטוף ותכסה את גופו מכל עבר [מצודת ציון, מצודת דוד]. בעוד שרוב הפרשנים רואים בכך תיאור של היקף הקללה, יש המוסיפים כי הדימוי לבגד נועד להמחיש שהקללה תהיה רחבה, ארוכה וגלויה לעין כול, מעין מעיל עליון הנלבש על גבי שאר הבגדים [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים את דימוי הבגד כבקשה שהקללה תישאר עליו בלבד, כפי שבגד מחמם רק את הלובש אותו, ולא תתפשט ותפגע באחרים [אלשיך].
בהמשך הפסוק נאמר וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ. המילה מֵזַח משמעה חגורה, והיא מסמלת גם חוזק ותמיכה למותניים [רש"י, אבן עזרא, מאירי]. הקללה תהיה צמודה אליו תמיד, כפי שאדם חוגר את חגורתו [רד"ק, מצודת דוד]. דימוי החגורה משלים את דימוי הבגד: החגורה מבטיחה שהקללה תהיה קשורה אליו היטב ולא תישמט ממנו לעולם [אלשיך]. יתרה מכך, מכיוון ש"בגד" הקללה הוא כה רחב וארוך, הקללה עצמה תשמש כחגורה שתאסוף ותתאים את העונש בדיוק למידתו הראויה של הרשע [מלבי"ם].